חסכון בחיי אדם

בקופות החולים החל בשנים האחרונות נוהל חדש שבו הרופא המנהלי מאשר כל בדיקה של גורם חיצוני שאינו קשור לקופה או של מכון חיצוני וכן של בדיקות שעלותן יחסית גבוהה, במקרים רבים של כאבי גב וצוואר נשלחים המטופלים לצילומים מיותרים שאינם מגלים את מקור הבעיה רק כדי לחסוך בבדיקות היקרות יותר, כל זאת למרות שישנה דרישה חד משמעית של האורטופד לבצע את הבדיקה היקרה יותר.

עשרות אם לא מאות בדיקות הדמיה נפסלות על ידי הרופאים המינהלים למרות בקשות ודרישות של הרופאים האורטופדיים, לדברי הרופאים יש לבצע בדיקת הדמיה על מנת לקבל החלטה לגבי החולה והטיפול אותו הוא אמור לעבור, שאר הבדיקות פשוט לא מדויקות וחושפות את החולה לקרינה מיותרת. מצב זה של ביטול בדיקות בשל שיקול כלכלי הן אחד הגורמים לתביעות של רשלנות רפואית, בבתי המשפט בארץ עומדות מספר לא קטן של תביעות רשלנות רפואית בגלל מקרים כאלו בהם לא קיבל החולה את הבדיקה שאמורה הייתה לגלות מבעוד מועד את המחלה.

רשלנות בעקבות דחיית טיפול

במאמר אחר על הרפואה והמשפט נגעתי בחבל הדק שבו מהלך הרופא בין המטופל למקום עבודתו, או במילים אחרות למי מחויב הרופא למטופל או לקופה בה הוא עובד, ולמה נשאלה השאלה, זאת מכיוון שבכמה מקרים שהגיעו לדיון בבית המשפט עלתה הדילמה האם רופא אמור להעניק את הטיפול הטוב ביותר לחולה ללא תלות במחיר הטיפול או שהרופא מוגבל, על ידי מעבידו ונתון למגבלות תקציביות שהקופה לא מאפשרת או לא מעניקה מיד אלא לאחר בירור מעמיק, ולעיתים בירור שמטרטר את החולה עד מוות.

זו הסוגיה שבה נדון במאמר זה, עד כמה חייה של חולה בסוף שנות ה 50 שלה היו ניצלים אילו קופת החולים לה הייתה שייכת הייתה מאפשרת לה טיפול יקר.