בפסק דין מפורט ומנומק שניתן לאחרונה במחוזי בחיפה, התייחס השופט יוסף שפירא לשאלות העקרוניות הנוגעות למכירת בית שנבנה חלקו או כולו ללא היתר בניה.
בחודש יוני 2006 רכשו התובעים משפ' קולבורן מהנתבעים יצחק רוזנבלו, שהינו אדריכל במקצועו, ורעייתו את מגרש 340 ביישוב נווה דניאל שביו"ש ועליו בית מגורים בלתי גמור במצב שלד מתקדם תמורת סכום של 550 אלף דולר.
התובעים פנו לקבלת משכנתא, שמאי מטעם הבנק קבע כי אין היתר בניה לבית, למעט היתר ראשוני לחפירה ויסודות וכי הבית נבנה בחריגה משמעותית מתכנית המתאר החלה על המגרש. אז החל הסכסוך בין הצדדים.
התובעים טוענים כי הנתבעים הטעו אותם הטעיות יסודיות והסתירו מהם במכוון מידע לעניין היקף זכויות הבניה ומצב ההיתר. הנתבע שהינו אדריכל, חייב היה, לטענת התובעים, ליתן מצג מלא לגבי המצב התכנוני ומצב החריגות.
אשר לפן המשפטי, טוענים התובעים כי יש לראות בעסקה כמכירה על ידי "מוכר" כמשמעותו בחוק המכר (דירות), שכן הנתבעים רכשו את המגרש כדי לבנות ולמכור הבית ולא היתה להם כוונה לגור בו. לפיכך מכירה ללא היתר בניה יש לראות בנסיבות העניין כאי התאמה כמשמעותה בחוק המכר.
התובעים דרשו את ביטול ההסכם עקב הטעייה ואי התאמת הממכר, לחלופין דרשו לנכות מן התמורה את הסכום בו פחת שווי הבית עקב העדר היתר בניה.
ביהמ"ש בהכרעתו מביא סקירה של הוראות ההסכם באשר לחובת הגילוי וחובת הבדיקה, לפיה התובעים רכשו בית בשלב בניה מתקדם, ועשו את כל הבדיקות הנחוצות טרם רכישתו, ואין מחלוקת כי התובעים קיבלו ייעוץ הן הנדסי והן משפטי.
האחריות לקבלת היתר כדין לגבי הבניה שנעשתה טרם חתימת ההסכם רובצת לפתחם של הנתבעים.
משמצהיר קונה כי בדק את כל הנתונים הקשורים לנכס, הרי שיש לבדוק את האפשרות של הקונה לבצע את הבדיקות. במקרה דנן מדובר בפניה פשוטה לרשויות התכנון לבירור בדבר ההיתר.
מאידך במקרים דומים בעבר פסק ביהמ"ש העליון: כי לא יכול להיות ספק בכך שמי שמוכר דירה אשר בחלקה נבנתה ללא רשיון, חייב לגלות עובדה זאת לכל קונה-בכוח בעת ניהול המשא ומתן. אם לא יעשה כן יש בכך הטעיה כפשוטה.
מכאן שיש לשקול את אופן הגילוי של המוכר אל מול מידת חובתו של הקונה לבדוק נתונים בסיסיים לצורך התקשרות בהסכם.
בנוסף, ביהמ"ש בוחן את שאלת תחולתו של חוק המכר (דירות) אשר קובע: "מוכר" - מי שמוכר דירה שבנה או שהוא עתיד לבנות בעצמו או על ידי אדם אחר על קרקע שלו או של זולתו, על מנת למכרה, לרבות מי שמוכר דירה שקנה אותה, על מנת למכרה....;
בפסיקות קודמות נקבע כי: בהיותו חוק צרכני, התכלית העומדת ביסוד חוק המכר הינה הגנה על הצד החלש בעסקה, מפני ניצול כוחו העדיף של המוכר, לרוב חברה קבלנית..... עם זאת, ההגדרה הגורפת של "מוכר" מטילה אחריות גם על אדם פרטי... ובלבד שאותו אדם בנה את הדירה "על מנת למכרה".... לפיכך, אדם פרטי הבונה לעצמו לא יילכד בחוק המכר אם הדירה נבנתה שלא על מנת למכרה...
אשר למקרה שלפנינו קובע ביהמ"ש כי הנתבעים רכשו את הנכס במטרה לבנות עליו בית אליו יעברו עם משפחתם. ואף השלימו את הליכי הקבלה ליישוב נווה דניאל.
המומחה מטעם הנתבעים העיד כי הבית נבנה בסטנדרט גבוה המשקף בנייה לא "כלכלית" (המדובר באינדיקציה שגם הוכרה בפסיקה) בנייה שלא באה מראש "למקסם רווחים" במכירתו, מה שמוכיח כי הבית לא נבנה לצורך מכירה.
ביהמ"ש שוכנע כי המדובר בבית שנבנה למגורי הנתבעים מתוך כוונה לעבור לגור בו, לא הוכח כי הייתה לנתבעים כוונה לבנות את הבית לשם מכירתו.
התובעים והנתבעים ניהלו מו"מ ממושך מתוך עמדה שקולה וללא עדיפות או כוח מיקוח יתר, למי מהצדדים. לפיכך, אין מקום לקבוע כי הנתבע הינו "מוכר" עפ"י חוק המכר ואין להחיל את הוראות חוק המכר (דירות) על המקרה דנן.
בנוסף קבע ביהמ"ש כי בנתונים ובנסיבות המקרה, התנהלותם של הקונים- התובעים, והמשך הבניה על ידם לרבות ביצוע החריגות בבניה, הקושי בהפרדה של מה שנבנה על ידי הנתבעים ומה שנבנה על ידי התובעים, אין זה המקרה להורות על ביטול ההסכם.
ביהמ"ש ייחס לתובעים/ הרוכשים "אשם תורם חוזי" הנובע מן הכלל "יזהר הקונה" ומנסיבות המקרה לפיהן די היה בבירור פשוט בוועדה המקומית כדי להיווכח שהבית נבנה ללא היתר בניה.
שמאי מטעם התובעים קבע ירידת הערך בגין העדר היתר בניה בשיעור של 15% מהמחיר, דהיינו 82,500$. ביהמ"ש קיבל זאת למרות שקיים סיכוי לקבל היתר לבנוי, ואולם היות וייחס לתובעים "אשם תורם", חייב ביהמ"ש את הנתבעים רק בשיעור חלקי של 60% בלבד מירידת הערך של הבית.
הכותב הינו עורך דין, שמאי מקרקעין ומתכנן ערים.

